ביבני וארץ הנפט

"ארבע בבוקר לא נרדמת"

כמעט ארבע והראש של ביבני עוד נמצא ביום האתמול.

היה קשה לקדוח בנגב, למרות שהבטיחו חורף היה קיץ, הבטיחו פורח וקיבלנו שממה, והפועלים כל הזמן התלוננו וטרדו את מנוחתי בקראוון הממוזג.

כמה שאני מתגעגעת למערכת הקירור שיש באקירוב, לקו האופק האפור והמכוער של ת"א, לשומר החתיך שבחניון, לנעלי הבית המפנקות, ולמגע של אניס שהעוזרת "מזליגה" לאוויר...

בינתיים, אני מסבירה לפועלים המתגודדים בצל שאני חיה אקסטרה טוב עקב השליחות הציבורית הגדולה שלי.
אני הפנים של הנגב והנגב האולקוס שלי.

כמה אשליות היו לי שדווקא שם יצא זרנוק נפט ו"יזרנק" לכולם את חשבון הבנק (האמת?, ידעתי שאין מצב כי אחרת ירוחם הייתה הופכת לווגאס של הדרום), וכמה רציתי שיהיו לי יותר מניות מתשובה ששיחק אותה בים התיכון..
אבל כן, אני מעמד הפועלים בהתגלמותו.

אחרי שחילקו להם חמגשיות עם בלילה צהובה וחיננית, סיברתי את אוזנם בסיפורי עידוד, העלאת המורל,

וכיסוי תחת על פעולות מיותרות.....וסיפרתי להם כי היום חל יום הולדתו של צ'כוב!

לקראת שלב אכילת שאריות הבלילה, שננטשו בחדווה ונזרקו לכלבי הבדואים שנסו על נפשם מתכולת המזון
ציטטתי בפניהם קצת מדבריו של צ'כוב, שיבינו שהוא איתם ברוחו..
כן, גם הוא האמין שאנו חולמים על הוורוד והמאושר אך מקבלים חול ובלילה,

גם הוא האמין שהאושר כמעט בלתי מושג,

וכן, צ'כוב פאבלוביץ' האמין שגם אם וכש...אנחנו מגשימים משהו,
אז גם הוא הופך בסופו של דבר לשגרה אפרורית ומשעממת.

הפועלים חיבקו אותי בהוקרה (ורשמיות) ואחד מהם אף אמר לי,כשלחלוחית מכסה את עינו,
שאני מנהיגה אמיתית: יורדת לדרום ודואגת לתחת שלי, מדברת גבוהה בלי שיבינו אותי,
והכי חשוב, יודעת לעודד את רוחם של העמלים!

אכן,

יום קשה.

ולילה/לפנות בוקר מעולה שיהיה לעמלים מחר.

"אם תלית רובה על הקיר במערכה הראשונה, אז עליו לירות במערכה הבאה. אחרת אל תשים אותו שם"

(האם הוא מנסה לרמוז משהו, לנו, הפוליטיקאים????)